מלכה ארבל
מלכה, שכמעט כולם קראו לה מוקי, נולדה בח' חשון תש"ו במושבה הקטנה בנימינה, להוריה בן ציון וקלרה עצור ז"ל, אחות קטנה לנילי. שנות ילדותה הראשונות עברו עליה במושבה השלווה וממנה היו לה רק זיכרונות טובים. בעקבות עבודת האב במשרד הדואר, עברה המשפחה לגבעתיים ובהמשך לרמת גן. מוקי התגייסה לצה"ל ושירתה כמדריכת נוער במסגרת הגדנ"ע, שם פגשה חייל בלונדי וחמוד בשם נחום ולאחר שיחרורם מהצבא נישאו וגרו ברמת גן.
היא עבדה בתור מעצבת פנים, ולאחר שאריק וגילי נולדו, בכסלו תשל"ט, עברו לגור באלקנה. מוקי תיארה את השנים הראשונות באלקנה כ"חלום", החברים, הנופים והמשימה ההתיישבותית, היוו משקל נגד מכריע למעבר מהדירה המרווחת בעיר לאשקובית קטנטונת. באלקנה נולדו תמר וקוני, כשמוקי מתמסרת לגידול הילדים על חשבון התפתחות מקצועית. מוקי היתה בעלת ידיים טובות ונפש אמנותית, מוכשרת בציור, רקמה, הדפסים ועוד. עבדה עם ילדים ומבוגרים כאחד ויצירותיה עם מועדון גיל הזהב קישטו את היישוב. מוטו מרכזי בחייה של של מוקי היה: "חיה, ותן לחיות"!
מוקי נפטרה לאחר מחלה קשה, בט' בתמוז תשס"ט.
צחוקה המתגלגלת ומאור פניה העידו על פנימיותה.
אמא מסורה, סבתא מפנקת, חברה טובה.
נזכור אותה לעד.
לדף תיעוד מייסדים של מלכה ונחום ארבל (במדור מייסדי אלקנה) לחצו כאן
תמונות:
