ציפורה (ציפי) רון
ציפי ז"ל בת לאסתי לבית פליישמן, וליוסי (יוסף מרדכי) רון, בנם של יחיאל וצפורה רוזנפלד, מקדושי כפר עציון הי"ד. ציפי נקראה על שם אמו של יוסי. אחות לחיליק (יחיאל), עופר, אפרת ,איילת ויונתן.
ציפי נולדה בבית חולים העמק בעפולה, כשיוסי ואסתי גרו בבסיס חיל האויר ברמת דוד. כשהייתה בת עשרה חודשים, עלתה עם משפחתה ליישב את השומרון, כחלק מגרעין מערב השומרון שהקים את אלקנה. כאן בנתה משפחת רון את בית הקבע שלה לאחר שנות המגורים באשקוביות.
ציפי למדה במוסדות החינוך באלקנה. הייתה תלמידה מצטיינת וחברה טובה הקשובה לכל אחד ואחת. תמיד מגנטה סביבה את כל החבורה ויחד פעלו, טיילו למדו וגדלו. נטייתה של ציפי לטפל בילדים מוגבלים, ראשיתה בסוף השביעית כשהצטרפה לקייטנת עזר מציון. לאחר מכן היא המשיכה בתחום זה במסגרת השירות הלאומי במגדל העמק ובאור יהודה. במהלך שירותה עבדה ציפי עם בעלי צרכים מיוחדים בחינוך המיוחד ובשעות אחר הצהרים תרמה לקשישים. ציפי אף הביאה ילדי מוסדות נצרכים לשהות עם משפחתה באלקנה בימי מועד וחג.
עם סיום השירות המשיכה ציפי בדרך של נתינה ותרומה, והחלה ללמוד פיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב. היא התלבטה בינה לבין עצמה האם הייתה נמשכת לדת גם אם לא גדלה כדתית. אך אין ספק כי החינוך בבית, החברה וההכרה הפנימית, עיצבו את אישיותה המיוחדת והערכית, וציפי המשיכה לטפחה. המחוייבות הדתית – הלכתית הוותה חלק בלתי נפרד מאישיותה, וגם בלב אוניברסיטת תל-אביב היא הייתה מחפשת לה מקום להתפלל את תפילת מנחה. נעימותה וסבלנותה, גרמו לציפי להכיר בערך השונים ממנה, גם אנשים בעלי השקפה כללית או דתית שונה, תוך שהיא נאמנה לדרכה שלה.
גם בתוך החבורה המגובשת של בני גילה באלקנה, בלטה ציפי באישיותה הייחודית. היא התוותה את דרכה בשמחת חיים גדולה, בפשטות ובצניעות והשכילה לשלב בין הצחוק והקלילות לרצינות. למשל, כשאירגנה לחבר'ה שיעורים בעין אי"ה לרב קוק, ששולבו במפגשים החברתיים של ליל שבת. זאת על מנת לתת למפשים החברתיים גם עומק רוחני.
היה בציפי יופי חיצוני המוקרן גם מן היופי הפנימי, מאישיות מיוחדת שיש בה תמימות וטוהר, עם רצון לתת ולתרום ולהשפיע על סביבותיה אך טוב וחסד. כמה מתאים היה להנציח את זכרה באמצעות פרסי הצטיינות שנתיים לתלמידות האולפנה. הפרס ניתן לשלוש בנות בכל כיתה שהצטיינו בשלושה תחומים: התנהגות ודרך ארץ, פעילות חברתית, והשקעה לימודית.
בספר הזיכרון שהוציאה המשפחה לזכרה של ציפי, כתבה אחת מחברותיה: "מה שאתה - הוא מתנה שלך מהקב"ה, ומה שאתה עושה עם עצמך – זו המתנה שלך לקב"ה". אין ספר שציפי הספיקה בעשרים שנותיה להקרין סביבה הרבה אור וטוב, השמורים ונצורים בתוכנו.
ציפי נהרגה בגיל עשרים בתאונת דרכים בכביש חוצה שומרון (בדרכה חזרה לאלקנה), בערב פסח תשנ"ז.
יהי זכרה ברוך.
צוות לזכרם – טבת תשפ"ד
