יוסף חורול

יוסף נולד באודסה למשה וזינה אידה חורול ב- 23 ביולי 1929. במהלך מלחמת העולם השנייה גויס אביו משה לצבא הסובייטי. יוסף, אמו וסבתו ברחו לקזחסטן מאימת הצבא הגרמני ולאחר המלחמה חזרו לאודסה. בשנת 1948 הפך יוסף לסטודנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת אודסה. בינואר 1951 נעצר יוסף על ידי הקגב באשמת השתייכות לקבוצה בורגנית-לאומנית יהודית, שעוסקת בהפצת תעמולה אנטי סובייטית בקרב הסטודנטים. בית המשפט גזר עליו ועל חמשת חבריו 25 שנות מאסר במחנה כפייה בסיביר ולאחריהן חמש שנות שלילת זכויות אזרחיות. מחשש לתסיסה בקרב הסטודנטים סגרו השלטונות את הפקולטה למשפטים באוניברסיטת אודסה. בעקבות מות סטלין בשנת 1953, השלטון החדש המתיק את גזר דינו של יוסף והוא שוחרר בשנת 1956. יוסף פנה ללימודי היסטוריה באוניברסיטה של אודסה ובשנת 1958 התחתן עם איטה. בני הזוג היו תחת מעקב קבוע של הקגב ולכן החליטו לעזוב את אודסה ולעבור להתגורר בריגה (עד לכיבושה בידי הגרמנים הייתה ליטה חלק מלטביה. יהודי ריגה היו אנטי סובייטיים ובני הזוג קיוו שמריגה יקל עליהם לקבל אישור יציאה מברית המועצות ולעלות לישראל). גם בריגה היה יוסף פעיל בהפצת הרעיון הציוני לפיו ארץ ישראל היא ביתו היחיד של העם היהודי.

לאחר שהיו "סירובניקים" במשך תשע שנים, בשנת 1969 זכו יוסף ואיטה ובנם מיכאל לעזוב את בריה"מ ולעלות לישראל. יוסף החל לעבוד בתעשייה האווירית ובמקביל פעל רבות במסגרת המאבק למען יהודי ברית המועצות. הוא הקים קרן כספית לעזרה בקליטת העולים החדשים וסייע לעולים במציאת מקום מגורים ועבודה. בנוסף, פיתח שיטה מקורית לשליחת מכתבים וחבילות ליהודים שמעבר למסך הברזל. בסוף שנות השבעים היה יוסף בין מקימי מפלגת הימין "התחיה" (של פרופ' יובל נאמן וגאולה כהן). 

במרץ 1978 עזבה משפחת חורול את תל-אביב ועלתה ליישוב החדש אלקנה במסגרת גרעין "מעוז עלייה" (גרעין של עולי בריה"מ). בהמשך עברו להשתייך לגרעין "מערב השומרון" ובנו  את ביתם באלקנה. יוסף היה כלכלן והיסטוריון ובשעות הפנאי  היה אספן אומנות וספרים ושחקן שחמט. כל חייו הוא דגל בדביקות במטרה ללא פשרות והציונות הייתה ציר מרכזי בחייו.

יוסף נפטר בט"ו בטבת תש"ע (1 בינואר 2010) ונקבר בבית הקברות באלקנה

[תיעוד: חנה שגיב, מרחשוון תשפ"ד אוקטובר 2023]