תוכן:

 

שאול עדני ז"ל

בשבט תשפ"ג (פברואר 2023) הלך לעולמו שאול עדני - השרת (לימים "אב הבית") המיתולוגי של בית הספר ממ"ד אלקנה עד לשנת 1998. בעקבות פטירתו העלה אליעז כהן בן אלקנה פוסט  לזכרו:

 

בהמון קבוצות של בני היישוב אלקנה, בו זכיתי לגדול, נזכרו היום כמה מאות גברים ונשים, שהיו פעם ילדות וילדים, בשאול עדני, אב-הבית המיתולוגי בבית-הספר היסודי של היישוב, שנפטר היום.

 

בשאול שתמיד היה מקבל את פנינו בחיוך ענק, גם אם היינו במגפיים מלאי-בוץ, שהיה נושא מספר אינסופי של מפתחות שהיו משתקשקים בהליכתו, שתמיד התעניין ותמיד נתן יחס מיוחד לכל אחד מאיתנו, ובאופן מיוחד-במיוחד לשובבים-יותר שבינינו, כמו יואב, אופיר או אריה, שהוצאו תכופות מן הכיתה ושאול טוב-הלב והעדין ידע תמיד איך לנחמם, אם בהזמנה לעשות עימו איזו מלאכה, אם לחלוק מפיתו או פיתתו, ואם התמזל המזל, מהמלוואח או הג'חנון שהיו עדיין חמים, עטופים בנייר כסף, שטעמם טעם גן-עדן היה: שרוף במידה. שמן במידה. שכבות דקות של בצק, רך ופריך כאחד. מטעמי-הילדות שעדיין מתעוררים בקלות בחיכנו... או שהיה דופק בעדינות בדלת הכיתה ומבקש בעיניו הטובות, שתמיד בת-צחוק ניבטה מהן, להשיב את התלמיד פנימה, כי הוא 'מפריע לו בעבודתו'...

 

בשאול, שהיה עובר ומצלצל בפעמון נחושת גדול, לפני שהותקנה מערכת הצלצולים החדשנית והצורמנית. לשאול שבית הספר לא יכול היה להתקיים בלעדיו, לא פחות מהמנהלים שהובילו אותו. גם אם בשנים הראשונות עוד כינוהו "שאול השרת", כמקובל באותם ימים, אני לא חושב שהיה רגע אחד שבו חש 'שקוף' או ראוי פחות מכל אחד אחר בצוות בית הספר. במידה רבה, הוא היה הנשמה של בית הספר, האחד שרואה גם את הנידחים. זוכר איזה יחס רגיש, לא מתוך רחמים, היה נותן ליהודל'ה, שהגיע אלינו עם נכויות קשות ועם רוח-כבירה וכח-רצון גדול מכולנו יחד. שאול היה אב-הבית שבסוף היום אתה טורח להרים את הכסאות בכיתה לשם טאטוא או שטיפה לא בגלל שהיית מוכרח, אלא בגלל שרצית לעזור לשאול, ולהיות קצת שותף...

 

עכשו הוא בוודאי מאיר פנים שם-למעלה לאלו מבינינו שהקדימו את בואם לגן-העדן, ליהודל'ה וליואב ולרביב, והוא משקשק בצרור המפתחות, ומצלצל בפעמון הנחושת הכביר, קורץ בעיניו ומבליח חיוך, ומי שישים שם לב, יבחין בחבילה מהבילה עטופה נייר-כסף מרשרש תחת בית-שחיו...

 

 

לחצו כאן לצפייה בתגובות לפוסט.