תוכן:

 

ראשיתו של בית העלמין באלקנה

כתב: הלל וייס, טבת תשפ"ג (2023)

 

בעשור הראשון לקיומו של היישוב לא היה בו בית עלמין (שטח בית הקברות יועד אך טרם קודש) ותושבי אלקנה שהלכו לעולמם, נקברו בבתי קברות בגוש דן. אני עמדתי על כך שיישוב ללא בית קברות אינו יישוב!

 

אמי דבורה ז"ל נפטרה בפתאומיות בשבת כ"ב באב תשמ"ח. היא ואבי שלמה טיבור ויס היו תושבי שערי תקוה. בעת הפטירה שהיתי בכנס מקצועי בלונדון (בסעודה שלישית התארחתי בביתם של שמואל ואסתר דורפמן, תושבי אלקנה ששהו בלונדון כשליחים). כשחזרתי מתפילת ערבית נתבשרתי על ידי אשתי תמי על פטירת אמי. איפה אתה רוצה שהיא תיטמן? נשאלתי טלפונית. רק באלקנה! עניתי. החלטתי עליה עמדתי בתוקף, חייבה מבצע בזק: רב היישוב הרב יהודה שטרן, חנוך קליין, משה רבינוביץ, יהושע כץ ומשפחת שרם (משערי תקווה) עסקו בקידוש בית הקברות ובחפירת הקבר. היה צריך קומפרסור לחציבת הקבר והסדרת גבולות בית העלמין – משום שהקבר היה ממוקם בקצה השטח והיו ערבים שהעלו תביעות בעלות. 

 

כאשר ירדתי מן המטוס עוד לא היה לי מושג היכן אמי תיקבר והאם בקשתי נתמלאה. בשדה התעופה שאלתי את רעייתי להיכן נוסעים, וכששמעתי ממנה שהקבר באלקנה - לא היה קץ לאושרי. הלוויה יצאה מבית הורי בשערי תקווה עד לבית העלמין שזה עתה הוקם באלקנה. איציק הורניק צילם ותיעד את האירוע. בהספדי הזכרתי את דברי הרב סיר עמנואל יעקובוביץ ז"ל ששמעתי באנגליה על קבורת שרה אמנו במערת המכפלה והזיקה בין לקיחת שדה-קבר לבין אירוסי אישה (בשניהם לשון ליקוחין). 

 

במשך מספר חודשים נותר קברה של אמי ללא גדר  ופחדתי מאוד שהמקום יחולל. היו שקנטרו אותי שהשלכתי את אמי. בלילה הראשון שלאחר הקבורה באה אלי אמי בחלום וחיבקה אותי חזק. למרות הביקורת – אני  ידעתי שעשיתי מעשה טוב. מספר חודשים לאחר קבורת אמי נפטרו יודל'ה ז"ל בנם של מתי ורחל  אלוני יבל"א ויגאל זגלמן ז"ל  ונטמנו בבית הקברות היישובי. אבי ז"ל זכה לאריכות ימים ולתואר "זקן היישוב". הוא גר בביתנו במשך 21 שנה, נפטר בגיל 101 ונטמן בצד אמי בבית הקברות באלקנה.