תוכן:

יוסי יהושע – פסל 

(תיעוד: רונית זילברשץ ועמליה צורן, תשפ"ב)

 

 

יוסי נשוי לשרה (אמנית בפני עצמה, תופרת ומורה לאופנה) ואביהם של שי, ינון ולירון. משפחת יהושע עברה לגור באלקנה בשנת 1984. במשך 21 שנה הם גרו באשקובית הפינתית שמתחת למועצה (לשעבר האשקובית של משפחת דורפמן) ומאז שנת 2005 הם מתגוררים בביתם הנאה שברחוב חוט השני 5  בשכונה הצפונית. מי שעובר ליד בית יהושוע אינו יכול להתעלם מהיצירות המקסימות הגודשות את החצר: תרנגולי ענק, "על כנפי נשרים", הכותל המערבי ועוד.

 

יוסי מעיד על עצמו שכבר מילדותו המוקדמת נמשך בעבותות קסם לעולם האסתטיקה והאמנות, אולם בשלב זה עוד לא הצליח לממש את כישוריו. בשנת 1950 בהיותו בן ארבע הוא עלה עם אימו ואחיו מתימן (מפרברי צנעא) למעברת ראש-העין. מגיל שמונה כבר חלם ללמוד ציור, היה מורח דף בנפט עד שנעשה שקוף ומעתיק עליו רישומים מספר הלימוד. מאחר ובבית לא היה די כסף לממן את לימודי הציור ויוסי לא היה שבע רצון מרמת הציורים שלו - הוא הפסיק לצייר ועד היום לא מכין רישומים מקדימים ליצירות הפיסול.

 

בבגרותו עבד כמורה למקצועות טכניים (חרטות וטכנולוגיה) בבית ספר בדימונה. כל אותה תקופה בער בו הצורך ליצור. לאחר נישואיו לשרה היא הציעה לו לקחת יוזמה ולבקש את רשותו של מנהל בית הספר להכין יצירה מגרוטאות המתכת הפזורות בבית המלאכה. האישור ניתן ויוסי עמל על יצירתו הראשונה: תרנגול מתכת ענק!  למה תרנגול? כי הוא מסמל גבריות ומשום שתרנגולים היו חלק מנוף ילדותו בראש העין.

 

בשנת 1979 עבר ללמד בישיבה הטכנולוגית בכפר אברהם, שם חזר ליצור לאחר שהבטיח לראש הישיבה שהפסלים יעמדו בכל כללי ההלכה היהודית. יוסי יצר בשיתוף התלמידים את פסל "קץ הגלות" שהוצב בחלל מבנה הישיבה.

 

בשנת 1984 עם המעבר לאלקנה, הפך יוסי את הסככה שעמדה בחצר האשקובית לבית מלאכה. הוא עבד כמורה בימים ועמל על יצירותיו עד השעות הקטנות של הלילה. השומרים המפטרלים נהגו להקניט אותו "יוסף אתה משוגע! אם אתה כבר ער – אולי תחליף אותנו"?

 

כיום יוסי פנסיונר שלא מפסיק ליצור לרגע. על היצירות הגדולות הוא עובד במשך חודשים רבים והן מעטרות את החצר והבית. מאז ומתמיד סירב למכור פסלים מעשה ידיו והוא מעניק אותם כמתנה לעמותות חסד שונות ולמשפחות שכולות ביישוב וברחבי הארץ.