רותי ושלמה שפריר *

באנו, ראינו, נשארנו

עלינו לאלקנה מגבעתיים בשנת  תשל"ט 1979 תשל"ט. זוג הורים, עם בת דינה בכתה ג' ובן דני בגן ילדים.  גרנו באשקובית באזור המשטרה, שכנים למשפחת מיגף וורה קויאט. בשנת 1980 נולדה בתנו זוהר ובהמשך הצטרף אלינו אבי יוסף משה שפריר (שנברגר) בגיל 83.  לאחר 30 שנה באלקנה, עברנו לתל אביב. הגענו לאלקנה בעקבות גדעון עדי, חברי מילדות (מגיל 4). גדעון וציפי עדי היו מהקבוצה הראשונה של מקימי אלקנה בשנת 1977. הם הזמינו אותנו להצטרף לישוב החדש, שהבנו שהוא יכיל משפחות מכל רקע. רותי ואני התחנכו במה שנקרא אז "זרם עובדים" ולאור החינוך החלוצי שרכשנו מהבית, שמחנו להצטרף ולהגשים מפעל התיישבות. ההגעה לאלקנה היתה עבורינו מעבר חוויתי וחזק. משפחות היישוב קיבלו אותנו ופתחו בפנינו אפשרות להכיר את אורח חייהם השונה. בתהליך זה הצלחנו להשתלב בצורה הדרגתית, מי יותר ומי פחות.

 

"משפחה זה הכל"

הכרנו בעת הלימודים בטכניון, בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בשנת 1964. רותי עם שחרורה משירות חובה ואני לאחר 5 שנים בחיל האוויר. נישאנו לפני 58 שנה ב-1966, בשנה השנייה ללימודים בחיפה, והמשכנו ללמוד עד הסיום בשנת 1969. עם סיום הלימודים עברנו לאזור המרכז ותיישבנו בגבעתיים. נולדו לנו שני ילדים, דינה ודני. עבדנו במשרדי אדריכלים בתל-אביב במסגרת שנות ההתמחות. בשנת 1975 פתחנו את משרד "שפריר אדריכלים בע"מ".

 

רותי ואני ילידי הארץ מלפני קום המדינה. ההורים של רותי עלו ארצה לפני קום המדינה והיו חלק מצוות העובדים במפעל החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים. המשפחה של אבי עלתה ברובה לפני קום המדינה מסלובקיה כולל סבי וסבתי. דודתי הייתה בגרעין שהקים את כפר אברהם ליד פ"ת ודודי היה ממקימי בית יוסף בעמק הירדן. משפחתה של אמי שעלתה מבולגריה, הקימה את הישוב כפר חיטים בגליל התחתון, שהיה הראשון מבין הכפרים השיתופיים. כל משפחה בכפר גרה בביתה הפרטי ואילו המשק היה שיתופי כמו בקיבוץ. רותי גדלה בקריית חיים ואני בקריית עמל.

 

"העבודה היא חיינו"

רותי עסקה בתכנון מבנים ובשלב מסוים פנתה לתחום התעופה וממשיכה עד היום בתכנון שדות תעופה ומנחתי מסוקים. אני התמחתי בתכנון מוסדות ציבור ועסקתי בעיקר בתכנון מוסדות חינוך,דת, מבנים לגיל המבוגר, דיור מוגן ומרכזים לקשיש. הפרויקטים האחרונים שתכננתי היו בישוב בית-אל וכיום אני עזר לרעייתי.

 

"המתנדבים בעם"

בישוב בהקמה, ברור שלמקצוע האדריכלות היה מקום משמעותי:

• בעת שהתחילו מהלכים לתכנון ישוב הקבע, העליתי רעיונות תכנוניים ל"שכונת ה-220", רעיון הכביש ההיקפי ושביל מרכזי להולכי רגל כשאשכולות הבתים "נתלים" מהכביש ההקפי, הפרדה ברורה בין התנועה המוטורית והולכי הרגל.
• זכינו במקום ראשון בתחרות לבית הכנסת המרכזי ואולם ארועים ושמחות באלקנה שהיה אמור להיבנות במקום הגבוה של השכונה. אולם מפאת ריחוקו מרוב בתי השכונה , הוחלט להקים שני בתי כנסת במיקום יותר נוח: בתי הכנסת בתכנוני "מורשת יהודית" ו- "אשל אלקנה".
• כמו כן, תכננו את השיפוץ הראשון של המשטרה וקירוי החצר הפנימית שהייתה במבנה המקורי.
• בהמשך תכננו את המבנה עבור מרכז יום לקשיש שנקרא היום "מועדון ה-50 פלוס".
• שנינו תכננו גם מספר בתים בישוב הקבע, כולל את ביתנו הפרטי שעומד עד היום ברחוב שיר השירים.

 

אחד, יחיד ומיוחד

• הנוף ההררי הירוק, עצי הזית, השקיעות המהממות, האוויר הצלול והתצפית על כל השפלה.
• החומר האנושי. הערכים, האכפתיות, העזרה והנתינה שביישוב.

הנה נאחל

אלקנה היום בתנופת בנייה והיישוב גדל וגדל. אנחנו מאחלים לאלקנה שתישאר קהילה חמה ולא תאבד את הציביון האנושי שלה.