פאניה וזאב פייטלסון*

התיעוד נכתב על ידי תמי ויס (תושבת אלקנה וחברת המשפחה) באייר תשפ"ז 2026.

 

פאניה וזאב פייטלסון הגיעו לאלקנה בסוכות תשל"ח (אוקטובר 1977) - שנת יסוד היישוב. הם הגיעו כחלק מגרעין 'מעוז עליה', גרעין התיישבות של עולי ברית-המועצות, בעיקר מריגה בירת לטביה. באותם ימים הייתה ריגה מוקד השראה יוזמה ומעשה, לעלייתם ארצה של כמיליון מיהודי ברית-המועצות. לרבים מחברי הגרעין היה עבר מפואר במאבק למען העלייה לישראל, חלקם היו 'סירובניקים' (=מסורבי עלייה) ואפילו 'אסירי ציון'.

 

זאב פייטלסון שימש כסגן המפקד במבצע הפגנתי שהתקיים במוסקבה בפורים 1969. המבצע נועד לעורר את מודעות העולם, לדרישת היהודים לצאת מברית-המועצות ולעלות לישראל. כארבעים איש נסעו ברכבת לארמון הסובייט-העליון בכיכר האדומה (מוסקבה), ביניהם גם פאניה. הם עלו לרכבת בתחנות שונות כדי לטשטש את הקשר ביניהם, וכשהגיעו לאולם הקבלה המרכזי בארמון הם השתטחו על הרצפה והכריזו על  פתיחת שביתת רעב. הם סירבו להתפנות, עד שיקבלו רישיון עלייה לישראל, ונגררו החוצה בכוח על ידי כוחות הביטחון. למרבה ההפתעה (הם היו בטוחים שיישלחו לסיביר או גרוע מכך) תוך זמן קצר הם קיבלו את אישורי העלייה הנכספים לישראל. נראה שהמבצע אכן הצליח לעורר את דעת הקהל העולמית, וזו הפעילה לחץ על השלטון הסובייטי.[1]

 

העלייה לאלקנה

הוגה ומייסד גרעין 'מעוז עליה' היה מרדכי לפיד הי"ד, מנהיג ציוני מרכזי בריגה מתחילת שנות השישים. מרדכי עלה ארצה בשנות ה-70, התחתן עם מרים וחלם להקים בשומרון 'עיר עולים'.[2] לגרעין היה קשר עם גבעת משטרת מסחה עוד לפני יסוד אלקנה, הם קיימו במקום אירועים ושאפו להתיישב במקום. בסופו של דבר יועד אתר זה לגרעין 'מערב השומרון' שפעל רבות לקבלת אישור ממשלתי להתיישב במקום. גרעין 'מעוז עלייה' יועד להקמת יישוב חדש ב'חארס' (ב1981 אכן יקימו שם מספר משפחות מהגרעין את היישוב ברקן). בסוכות תשל"ז הועלה גרעין 'מעוז עליה' למסחה, במסגרת מבצע של גוש אמונים. זו הייתה אמורה להיות תחנה זמנית עד לקבלת האישור לנקודת הקבע שלהם בחארס. חברי הגרעין התיישבו בצד ארבעים משפחות גרעין מערב השומרון, שכבר גרו במקום מזה מספר חודשים. היחסים בין שני הגרעינים היו מורכבים מאוד, בשל הבדלי מנטליות משמעותיים ותחרות על משאבים, כגון אשקוביות למגורים. 

 

מתוך המחלוקת שנוצרה, בחרו פאניה וזאב להצטרף לגרעין 'מערב השומרון'. מאוחר יותר הם אף בנו את בית הקבע שלהם מחוץ לשכונה של 'מעוז עליה'. זאב החל לשמור מצוות וללמוד גמרא ופאניה יחד איתו שמרה כשרות ושבת. את ילדיהם הם שלחו למוסדות החינוך הדתיים ביישוב. פאניה וזאב התחברו עם אנשי אלקנה והיו מוערכים ואהובים מאוד. גם דמויות מרכזיות נוספות מגרעין 'מעוז עליה' השתלבו בישוב. לא ניתן לאפיין את אלקנה ללא תרומת הדמויות המיוחדות של עולי ברית המועצות, בעלי מקצועות האקדמיים החופשיים, האמנים והאמניות שביניהם. מורות לנגינה ציירים ואדריכלים.

 

שירות מילואים

זאב גוייס למלחמת לבנון הראשונה, יחד עם פלוגת המילואים הקרבית של ההגמ"ר [ההגנה המרחבית ] בפיקוד מוצפי (רבים מחיילי הפלוגה היו תושבי אלקנה). הוא היה אז כבן 48.

 

עבודה

זאב עבד כמהנדס במפעל טקסטיל והיה מומחה לכימיה של צבעי טקסטיל. פאניה עבדה באריאל,  כמורה לכימיה, מתמטיקה ומדעים בתיכון. היא הייתה אהובה מאוד על תלמידיה, שלא היו מוכנים להפסיד אף שיעור שלה. במקביל למשרת ההוראה, פניה זכתה לשם ככימאית בתעשיה הרפואית. בין השאר, היא המציאה ורקחה משחה הידועה כמותג 'המשחה של פאניה', שאותה מייצר  כיום מפעל בגולן על פי נוסחה רשומה. זאת משחת הרגעה לעור מגורה כתוצאה מממחלות עור קשות כמו אסתמה של העור. המשחה מבוססת על אלוורה, שמנים ומינרלים ונמכרת בהצלחה רבה בארץ ובעולם. בשיחה עם הבת יפעת, התברר שפאניה היא נצר למשפחת הכהנים 'שפירא'. נראה שראיית נגעים וריפויים הוא עניין תורשתי...

 

ילדים

לפאניה וזאב שני ילדים. הבכור יעקב [יקי] והצעירה יפעת.  הם גידלו אותם לתפארת, בחכמה ובמסירות אין קץ. ותיקי אלקנה זוכרים את 'החמור של יקי', שהוריו איפשרו לו להחזיק. יקי בנה קריירה מצליחה מאוד בעמק הסיליקון וביחד עם רעייתו וחמשת ילדיו הם חזרו ארצה בשנים האחרונות. להנצחת הוריו תרם יקי חדר גדול ב 'בית המייסדים ע"ש מאיר שטיינר', שמשמש את ותיקי אלקנה כמרכז תרבות שוקק חיים. יפעת ממשיכה לגור בבית המשפחה באלקנה והיא דמות אהובה ומוערכת מאוד ביישוב. היא עסוקה בשימור המורשת של ההורים - יש לה אוסף ייחודי של מסמכים. קטעי עתונים וצילומים מתקופת המאבק שלהם בבריה"מ והמשך חייהם בישראל. היא ממשיכה את דרכם באהבת האדם והארץ וכמו אמה פאניה, היא ניחונה בכישרון אומנותי, מציירת וסורגת.

 

פטירה

פאניה נפטרה ביום ירושלים בכ"ח באייר תשס"ו (2006). תאריך סמלי ומתאים כל כך לאהבת ציון שלה. זאב האריך ימים מספר שנים אחריה ונפטר בי"ח בסיוון תשע"ד (14 ביוני 2014). זאב נפטר מאותה מחלה כמו פאניה, שהתפרצה  אצלו לאחר מותה. אפשר לומר כי הוא מת מגעגועים לפאניה.  

 

יהי זכרם ברוך