הקמת בית העלמין באלקנה

תוכן:

בעשור הראשון לקיומה של אלקנה לא היה בה בית עלמין, ותושבי היישוב שהלכו לעולמם נקברו בבתי עלמין בגוש דן. בשנת 1988 כבר יועד שטח לבניית בית העלמין: 10 דונם מצפון לשכונת הגנרטור ביישוב הארעי (לימים יוקמו בצמוד לשטח זה "השכונה הצפונית" ו"שכונת ה300"). בשלב זה עסקו במועצה בתכנון ההנדסי של בית העלמין ודרך הגישה אליו ומובן שהשטח המיועד טרם קודש.

 

בכ"ג באב תשמ"ח (אוגוסט 1988) נפטרה מרת דבורה ויס, אמו של הלל ויס ממייסדי אלקנה. דבורה ובעלה שלמה טיבור ויס היו מראשוני המתיישבים בשערי תקוה. הלל עמד על כך שאמו תקבר באלקנה, למרות שעדיין לא היה במקום בית עלמין!

לצורך מילוי משאלתו של הלל התגייסו רב היישוב ומספר מחבריו למבצע בזק של הכשרת קבר, דרך גישה וכן קידוש דונם אחד באזור הקבורה המיועד. בזאת נקבעה עובדה בשטח - יש בית עלמין באלקנה!

 

משתתפי מסע ההלוויה של דבורה ז"ל הרגישו שמעבר לחסד של אמת שהם מקיימים כלפי הנפטרת, הם לוקחים חלק באירוע היסטורי של העמקת שורשי ההתיישבות היהודית בשומרון. עדות לכך ניתן לראות בדיווח באלקנקנה (גיליון 69) ובשיר שכתב דוד ברוקנטל תושב היישוב לרגל המעמד. שני המסמכים הללו וכן תמונות מהלוויה שהועברו לארכיון על ידי יצחק הורניק, באלבום התמונות בתחתית הדף.

 

תיאור האירועים כפי שכתב הלל ויס, טבת תשפ"ג (2023):

אמי דבורה ז"ל נפטרה בפתאומיות בשבת כ"ב באב תשמ"ח. היא ואבי שלמה טיבור ויס היו תושבי שערי תקוה. בעת הפטירה שהיתי בכנס מקצועי בלונדון (בסעודה שלישית התארחתי בביתם של שמואל ואסתר דורפמן, תושבי אלקנה ששהו בלונדון כשליחים). כשחזרתי מתפילת ערבית נתבשרתי על ידי אשתי תמי על פטירת אמי. איפה אתה רוצה שהיא תיטמן? נשאלתי טלפונית. רק באלקנה! עניתי. החלטתי עליה עמדתי בתוקף, חייבה מבצע בזק: רב היישוב הרב יהודה שטרן, חנוך קליין, משה רבינוביץ, יהושע כץ ומשפחת שרם (משערי תקווה) עסקו בקידוש בית הקברות ובחפירת הקבר. היה צריך קומפרסור לחציבת הקבר והסדרת גבולות בית העלמין – משום שהקבר היה ממוקם בקצה השטח והיו ערבים שהעלו תביעות בעלות. 

 

כאשר ירדתי מן המטוס עוד לא היה לי מושג היכן אמי תיקבר והאם בקשתי נתמלאה. בשדה התעופה שאלתי את רעייתי להיכן נוסעים, וכששמעתי ממנה שהקבר באלקנה - לא היה קץ לאושרי. הלוויה יצאה מבית הורי בשערי תקווה עד לבית העלמין שזה עתה הוקם באלקנה. איציק הורניק צילם ותיעד את האירוע. בהספדי הזכרתי את דברי הרב סיר עמנואל יעקובוביץ ז"ל ששמעתי באנגליה על קבורת שרה אמנו במערת המכפלה והזיקה בין לקיחת שדה-קבר לבין אירוסי אישה (בשניהם לשון ליקוחין). 

 

במשך מספר חודשים נותר קברה של אמי ללא גדר  ופחדתי מאוד שהמקום יחולל. היו שקנטרו אותי שהשלכתי את אמי. בלילה הראשון שלאחר הקבורה באה אלי אמי בחלום וחיבקה אותי חזק. למרות הביקורת – אני  ידעתי שעשיתי מעשה טוב. מספר חודשים לאחר קבורת אמי נפטרו יודל'ה ז"ל בנם של מתי ורחל  אלוני יבל"א ויגאל זגלמן ז"ל  ונטמנו בבית הקברות היישובי. אבי ז"ל זכה לאריכות ימים ולתואר "זקן היישוב". הוא גר בביתנו במשך 21 שנה, נפטר בגיל 101 ונטמן בצד אמי בבית הקברות באלקנה.