דבר ראש המועצה בטקס יום הזיכרון

תוכן:

ראש המועצה לטקס יום הזיכרון התשפ"ב

 

משפחות שכולות יקרות, קציני וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון, אחיי ורעיי תושבי אלקנה ושערי תקווה, וכל הבאים להתייחד עם זכרם של הנופלים חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

ביום עצוב זה אנו מציינים וזוכרים את מיטב בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו גיבורי התהילה, שנפלו בעת שירותם הצבאי ובפעולות האיבה.

עוד שנה עברה, עוד שנה שבה מודיעי הנפגעים דפקו יחד עמי על דלתות משפחות, שבן רגע הפכו חייהם ממאושרים לאבלים.

עוד אמא זועקת את מר נשמתה בראותה את שלושת הקצינים הנושאים עמם את שורת האיוב בכניסה לביתה, עוד ילד קטן מסתכל עלינו בעיניים עגולות וגדולות ושואל מתי אבא יחזור, עוד חברה מסתכלת ללא הרף על טבעת האירוסין שנתן לה אהובה ומבינה שכל החלומות התרסקו ברגע של כדור ארור אחד. עוד ועוד ועוד.

 

משפחת אלקנה חזרה לכאן יחד, כאיש אחד בלב אחד. ב"ה הקורונה הורידה את ראשה ואנו יכולים להתכנס כאן, לחבק את המשפחות ולהתייחד איתכם הנופלים.

 

מדינת ישראל עומדת לחגוג הערב שבעים וארבע שנים אך המחירים ששילמה -  הנופלים היקרים שמולנו, ואתם המשפחות השכולות, שילמתם את המחיר היקר ביותר. בזכותכם אנחנו נוכל לחגוג הערב ולהיות גאים בעצמאותנו.

 

כמה חזק אצלנו הקשר בין החי למת, בין המורשת והעבר לבין חיי הנצח.

והאם לכך התכוון זכריה בנבואתו?

עוד ישבו זקנים וזקנות, ילדים ואחים ממררים בבכי ליד קברי יקיריהם שהלכו בדמי ימיהם ואיש משענתו בידו, מרוב ימים? ובהמשך - ורחובות העיר יימלאו, ילדים וילדות, משחקים, ברחובותיה.

יקירינו הטמונים כאן באדמת אלקנה, כל אחד מכם הוא עולם ומלואו. בכל אחד מכם יש חלק במה שקורה כאן באלקנה ובכלל בתהליך שעובר עם ישראל.

כאן מעבר לחומת בית העלמין נשמעים בתקופות שגרה קולות הצהלה והשמחה של הילדים בגן השעשועים שהוקם והשכונה החדשה מסיימת את אכלוסה באדמת אלקנה היפה שבשומרון, והמון ילדים וילדות משחקים ושוחקים ברחובותיה. חיים בזכותכם. ממשיכים את דרככם.

 

ואתם הנופלים בוודאי רואים אותנו מלמעלה ומחייכים, שמחים שהחיים ממשיכים, לוחשים לאמא, לאחות, לאח, לבן ולבת בזמנים שקטים – תמשיכו את החיים, תגמאו אותם בהנאה ככל שתוכלו, כי במותנו ציווינו לכם את החיים

 

והשנה, החלטתם לצאת למסע לילי מיוחד, מסע שישקף את דמותכם ואת מורשתכם לכולנו, מסע אלקניסטי כמו שכל אחד מכם היה ואהב את היישוב והאזור הזה, את אדמות השומרון. מסע החיים.

 

יואב הרשושנים בראש, מטפס על הסולם של מבנה המשטרה הירדני – הלא הוא מבנה המועצה – צועק לחבר'ה - אני אנווט ! וכולם יודעים שיש להם על מי לסמוך.

אמא אין לך מה לדאוג, את הרי מכירה אותי ששום דבר לא יעצור בעדי, הרי תמיד זה נגמר בשלום...

 

ושומע אותו המדריך הנערץ שלי אריאל – אריאל חובב – אמיץ, לא מהסס לחתור למגע, וצועק ליואב – אני לצידך, נוביל יחד את המסע! נעבור דרך סניף בני עקיבא, נתרגש מנוער אלקנה - גרעין אריאל  המיוחד והמתנדב שדואג להנצחת מורשתי ונראה איך נמשך השילוב והחיבור בין אנשים, חיבור שכה השקעתי בו בחיי

 

ולפתע נשמע קול מתנגן. אריאל יוצא מבית הכנסת שעל שמו לרחבת הסניף ורואה בחור ג'ינג'י שטוב הלב שלו פורץ החוצה, יושב עם הגיטרה ומחייך – רואה את נועם ליבוביץ' האהוב – שכל כולו שמחה, שר בעיניים עצומות וכל מה שהוא רוצה לעשות זה לשמח את החבורה, לתת לה אנרגיות טובות ומשמעותיות לקראת המסע המשותף.

 

ונועם עוצר לרגע את שטף הניגון כי הוא שומע רחשים מכיוון גן הזיכרון בנחלת הבנים, ורואה את נועם בהגון – הרוח החיה בסניף, הנער הערכי, מצטרף אליו אל הספסל, שם את ידו על כתפו ומעודד אותו – באגי – עם המון רצינות מהולה בהמון צחוק וחיוכים – ויחד - נועם את נועם – מרגיעים את החבורה לקראת המסע. סוללים את דרכיה דרכי נועם.

 

ומשם מתקדמת החבורה למגרש הספורט מעל הסניף ופוגשת את אורי – אורי כהן – שבקולו שהיה מצד אחד שקט אבל מצד שני חזק וברור – אומר להם – חבר'ה אני מצטרף אליכם במסע - הפנימיות והעוצמות שבו קורנות החוצה ומדביקות את החבורה.

 

צועדים יחד לפארק הגורן ובתצפית מוצאים שקוע בתוך מחשבות רבות את אלידודי ריקה. ילד מדהים, חכם, מוכשר. והוא שומע את החבורה מתקרבת, מרים את ראשו ואומר להם – אצטרף אליכם. אעניק לכם מכל הכישרונות הנפלאים שניחנתי בהם מהוריי וממחנכיי. והוא מתקדם עמם במסע.

 

ומשם עולה החבורה לכיוון שכונת ה165 ומאחד מהבתים ליד פארק הוואדי הכל כך יפה,  יוצא אב צעיר ואמיץ עם לב ענק בריצה – יוסף טויטו – וצועק –

חברים ! יש משימה ואני איתכם! אנחנו כאן כדי להגן על הבית שלנו, על המשפחות שלנו, לא משנה מה המחיר! כמו יוסף הצדיק עמדת על עקרונותיך ושילמת עליהם מחיר כבד אך עשית זאת בלב חפץ.

 

וכשהחבורה מתחילה להתברבר בניווט אל היעד כשהיא צועדת במורד שיר השירים, היא נפגשת באב צעיר – אילן רייז - צועד עם עגלה של תינוק בן כמה חודשים, מנסה להרגיע בלילה את אחד מהפירות המתוקים שאילן השאיר למשפחתו לכולנו, והוא עוזב את הכל ואומר להם אל תדאגו – פיתחתי מערכת משואה מיוחדת שאיתה הצבא יודע לאן להגיע – אוביל אתכם קדימה!

 

ממשיכים במורד שיר השירים ולפתע נשמע – "ובשופר גדול ייתקע וקול דממה דקה יישמע" - ראובן מוטי שמרלינג עם הלב הענק שלו עומד מול ההיכל בבית כנסת מורשת יהודית ומוביל את שירת המלאכים בקולו החזק והעמוק – מתפלל עבור כל החבורה – אנא ה' קבל תפילתנו כעולה וכקורבן. אנא ה' ברחמיך הרבים, שמור על משפחתנו, שמור על עוללינו, שמור על יישובנו!

 

ואור בוהק זוהר, שערי שמים עומדים להיסגר בשעת תפילת הנעילה ואחד המלאכים, הצחורים והיפים, שה תמים לעולה - רועי רוט, ה' רועי לא אחסר, ילד מדהים רגיש שהיה חבר של כולם - זועק ממעמקי ליבו כשעיניו עצומות ומביטות למרום - אמן יהא שמה רבא, ומבשר לכולנו את בוא הגאולה.

 

ורגע לפני ששערי שמים ננעלים נשמעת צעקתו של ראובן – ראובן מגן – אומר להם – אני אמנם הקטן במשפחתי אבל עלי נאמר רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז – אל תשאירו אותי מאחור – אני נראה לכם אולי כמעט שלם בגופי אבל הפיצוץ האדיר השאיר את נשמתי חלולה...

 

והחבורה מחבקת אותו אליהם וממשיכה למסע החיים. למסע הנצח!  

 

 

אתם הנפטרים בוודאי מחייכים לכם בהנאה ומבינים שעם כל הקושי העצום שעוברות משפחותיכם, יש תכלית בהקרבה הכל כך גדולה שלכם על קידוש ה'. שיש המשכיות לעם ישראל בארצו.

וגן הזיכרון שלנו, נחלת הבנים, אף הוא מבטא את הקשר בין החיים ובין המתים. בין פינות ההתייחדות לבין סוכות הפעילות, בין עמודי שבעת המינים שמבטאים את הקשר השורשי וההקרבה לבין מתקני המשחקים וסניף בני עקיבא.

 

בכל אחד מהנופלים היה כל כך הרבה חיים, חיים שחסרים למשפחותיהם ולנו.

כל כך הרבה חיים, חיים שהיו ואינם עוד, רק זיכרון לאנשים גדולים שחיו בינינו ונשמתם עלתה לגנזי מרומים.

אתם בני המשפחות אינכם נזקקים ליום זה על מנת לזכור את הבנים, אתם חווים את החסר יום יום שעה שעה. אצלנו אולי "הזמן עושה את שלו" אך אצלכם החיסרון הולך ומתעצם משנה לשנה, ואין מרפא.

לאורך השנה כולה ובמיוחד ביום זה אנו מחבקים אתכם בני המשפחות.

 

אנו כאן באלקנה נמשיך וננציח את הנופלים וננצור בליבנו את זכרונם, ניקח עמנו את רוח הגבורה שהיתה בהם, את החיים המלאים אך הקצרים שחיו, כאשר אנו מבינים לצערנו שלתקומת ישראל בארצו יש מחיר כבד במותם ובחסרונם.

 

ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים.

יהי זכרם וזכרם של כל הנופלים ברוך. אמן.