מזל וישראל (מדקס) גנה *
באנו, ראינו, נשארנו
עברנו לאלקנה מפתח-תקווה בכ"ד באייר תשל"ז 10.5.1977. הגענו במכונית מיני סוברו לבנה.
משפחה זה הכול
ישראל נולד באוניה מדקס, כשהוריו עלו ארצה מלוב. גדל במושב חצב, שירת בצבא במשמר הגבול. אני (מזל) נולדתי בארץ, חתמתי קבע אצל המפקד שלי - ישראל. נישאנו לפני 52 שנה ב- 27.3.1972. ישראל היה בן 22 ואני בת 18. עם השנים המשפחה גדלה ונוספו אליה:
- גיא שנישא לדקלה ולהם ארבעה ילדים. גיא רואה חשבון ודקלה יועצת חינוכית. גרים באלקנה בשכונת ה-220.
- רן שנישא למילי ולהם שלושה בנים. רן מעצב גרפי, בוגר בצלאל ומילי מחנכת בישראל. גרים בצהלה.
- ניר מהנדס כימיה, עובד בתעשיה הצבאית. גר באלקנה ולו שלושה ילדים.
- דור נישא לגל ולהם שני בנים. דור כלכן, עובד בבנק מזרחי וגל יועצת בבית ספר תיכון. גרים בשערי תקווה.
"חוק הדתיים השלובים"
אבנר ומלכה גפני -אבא של מלכה הוא בן דוד של דוד של ישראל, אברהם כהן.
יעקב ואנט כץ – אבא שלו הא אח של דוד של ישראל – אברהם כהן.
"העבודה היא חיינו"
ישראל ואני בפנסיה כשנתיים.
- ישראל היה עצמאי, בעל מוסך.
- אני הייתי לבורנטית. כשעלינו לאלקנה התנדבתי לטפל בילדים, ראיתי "כי טוב" ונשארתי במשך 48 שנה, לגדל גם את הדור השני באלקנה.
סיפורים מהשנים הראשונות
יום אחד מגיע ישראל מהעבודה ומספר שאדם בשם חיים שור היה במוסך וסיפר לו, שיש קבוצה שעולה להקים יישוב חדש בשומרון ומציעים לו להצטרף, בגלל מקצועו. מיד הסכמתי. התאים לי מבחינה אידיאולוגית וגם בשל הרצון לגדל את ילדינו באווירה של טבע וקהילה קטנה.
כעבור שבועיים, ישראל ביחד עם 15 גברים נוספים, עלו להכין את היישוב לקראת בוא המשפחות. העלייה לאלקנה הייתה כמו ניגון בפסנתר: קלידים שחורים וקלידים לבנים. הקלידים השחורים: לא הייתה מכולת, לא רופא, גנרטור שנכבה באמצע מקלחת, אשקובית צפופה שהסלון הוא גם חדר השינה של ההורים, וחברים חדשים בבית: עקרבים, לטאות ונדלים. הקלידים הלבנים נגנו שמחה, אווירה של יחד, כולם בשביל כולם, אווירה של משהו חדש, של בנייה. הייתה משמעות לדברים והכל התקבל בחיוך והומור.
"המתנדבים בעם'"
בשנים הראשונות ישראל התנדב להיות קצין רכב ביישוב. אני התנדבתי, ביחד עם שושי שור, לטפל בילדים.
אחד יחיד ומיוחד
שני דברים מייחדים את אלקנה בעינינו:
- הנוף ההררי הירוק, עצי הזית, השקיעות המהממות, האוויר הצלול והתצפית על כל השפלה.
- החומר האנושי. הערכים, האכפתיות, העזרה והנתינה שביישוב.
הנה נאחל
אלקנה היום בתנופת בנייה והיישוב גדל וגדל. אנחנו מאחלים לאלקנה שתישאר קהילה חמה ולא תאבד את הציביון האנושי שלה.
