חיה ויצחק (איציק) הורניק *

-

חיה ואיציק הורניק הורים לחמשת  ילדינו שכבר התחתנו:

פנינה ואיתן ליפסקר, רחלי ומיכאל שטרן, ישי ומית הורניק, צילי ותמיר וייס, ואפי וליטל הורניק. ברוך ה' סבתא וסבא "במשרה מלאה" לנכדים שלנו.

 

איציק

נולדתי בתל אביב ב-א' בסיון תש"ז 20.5.1947, להורי זכרם לברכה, דבורה ואפרים הורניק. אמא דבורה שנולדה בארה"ב, באה ממשפחת מסלנסקי/זקס ואני קרוי על שם הסבא רבה שלי יצחק זקס. אבי אפרים אהרן פישל  הורניק נולד בצכ'יה ברטיסלבה.

התגוררתי בתל אביב ולאחר כ- 14 שנה ולאחר מכן עברנו לרמת גן.

למדתי בבית הספר בילו בתל אביב, בישיבת נחלים ובאוניברסיטת בר אילן ולאחר שרות צבאי עבדתי בבנק לאומי כ- 37 שנים בתפקידים בכירים ופרשתי לגמלאות לפני 17 שנה.

 

חיה

נולדתי בגרמניה בעיירה גרמיש-פרטנקירכן,  ב-טז' תשרי תש"ח 19.10.1948, להורי זכרם לברכה סימה שמחה לבית מנדל ולאבי חיים מאיר בק, שניהם ניצולי שואה.

עלינו לארץ בשנת 1949 והתגוררנו בתל אביב ברחוב הרצל ולאחר מכן ברמת אביב

למדתי בתלפיות בתל אביב עד כתה ג' ועם המעבר לרמת אביב למדתי בבית הספר אילנות.

תיכון בבית צעירות מזרחי תל אביב, סיימתי סמינר למורות למלאכת יד ולאחר מספר שנים סיימתי סמינר למורות בכירות בבית צעירות מזרחי.

כאשר סיימתי בסמינר את לימודי בשנת 1967 והתחלתי  לעבוד בניר עציון, טירת הכרמל וחיפה. לאחר החתונה המשכתי לעבוד ברמת גן כמורה בבית הספר אושא  ובתיכון מקיף בראש העין. עם עלייתנו לאלקנה הייתי גם מורה בבית הספר היסודי ולימים הקמתי את מועדון הקשישים באלקנה עד יציאתי לגמלאות בסביבות שנת 2008.

 

היכרות

יצחק

אני הייתי בבני עקיבא שבט שח"ל וחיה שהתגוררה ברמת אביב. הייתה לנו חבורה של בנות ובנים מהישיבות , מתיכון צייטלין בתל אביב  ובית צעירות והיינו נפגשים במוצ"ש בבתים והפכנו "לחבורה סלונית". החל משנת 1965 שמתי "קליק" על חיה, בטיול משותף לנחל אלכסנדר. לאחר תקופה קצרה  הפכנו  להיות חברים לתקופה די ארוכה של אהבה. חיה עבדה בניר עציון "ואני הייתי על הקו". שם בניר עציון, הכרתי  את אסתי פליישמן (שעבדה ביחד עם חיה) ולאחר מכן את את יוסי רון בעלה. יוסי ואסתי הם השכנים  שלנו משנת 1977 (מיום עלייתנו לאלקנה) ועד היום. כ- 46 שנים! באוגוסט 1970 באנו בברית הנישואין ועברנו להתגורר ברמת גן .

 

חיה

בתנו הבכורה פנינה נולדה ברמת גן בשנת 1972, רחלי נולדה בשנת 1975 וישי בשנת 1976 גם הם ברמת גן,

בשנת  1977 עברנו לאלקנה  ובתנו צילי נלדה בשנת 1981 ואפי בשנת 1985.

באלקנה מתגוררת אחותי מלכה הנשואה לצביק'ה קופמן.

 

 

העליה לאלקנה

לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור יהודה ושומרון חלה התעוררות ליישב את  יהודה ושומרון  והרגשנו שגם אנחנו צריכים לעשות משהו. הצטרפנו  למפגשים של גרעין "מערב השומרון" שהתארגן ברמת גן בשכונת הלל וכן והצטרפנו לצעדות בשומרון. לא נכללנו בקבוצת העולים הראשונה שכן לא הייתה באפשרותנו לכך.

 

כאשר עלו 17 המשפחות הראשונות לאלקנה במאי 1977, באנו לביקורים במקום וכן הצטרפתי לשמירה באלקנה . כאשר הגיע הרגע של הריאיונות בבית הספר הלל, לבחירת 23 המשפחות הנוספות, זכינו להיכלל בקבוצה השנייה .אני היתי כבן 30 וחיה בת 29. עלינו לאלקנה באוגוסט 1977.

הורינו התנגדו לעליה שלנו – בגלל המרחק ונושאי הבטחון ואי קיום תחבורה ציבורית. ובעיקר משום שתהו מדוע לעזוב דירה מרווחת של שלשה וחצי חדרים"לטובת" אשקובית וחצי.

 

אלקנה בראשיתה

  • אנחנו התגוררנו בשורת אשקובית מספר 13 בחדר וחצי. בשורה שלנו גרו גם חוה ומרדכי צונץ זכרם לברכה ואורית ושאול מופז, לימים רמטכ"ל בצה"ל.
  • בתחילה לא הייתה תחבורה ציבורית. לנו היה רכב פיאט 124. לחיה לא היה רשיון נהיגה ולאחר זמן אני לימדתי אותה נהיגה על הרכב שלנו. רבים מתושבי האשקוביות עבדו בעיר בתל אביב והסביבה, והנהגנו "פול" של רכבים בו היינו מצטרפים יחד לנסיעה.
  • יחסי השכנות עם התושבים הערביים  "במסחה" ובסביבה היו טובים והיינו מטיילים שם.
  • הדירה הייתה קטנה וחביבה, אנו התגוררו באשקובית שכללה גם את המטבח, ובחצי האשקובית הנותרת התגוררו שלושת ילדנו. מאוחר יותר כשהעליה השלישית הגיעה לאלקנה בוצעה הרחבה עבור המשפחות הקיימות. עברנו להתגורר בשורת אשקוביות מספר 15 ונוספה לנו אשקובית כתוצאה מהגדלת המשפחה - לידתה של בתנו צילי.
  • פנינה בתנו החלה ללמוד בכתה א' במבנה המשטרה שלימים הפך להיות גם גן ילדים,  בית כנסת ואף מכולת. רחלי הלכה לגן וישי הקטן היה בבית כאשר חיה שמרה עליו ועל ציפי רון ז"ל חצי שבוע  ובחצי השני שמרה עליהם אסתי רון.
  • האווירה הכללית באלקנה הייתה של שיתוף פעולה ועזרה הדדית האחד לשני, הדבר בא לידי ביטוי בהשתתפות בשמחות משותפות והתחברנו לכלל יתר המשפחות. בליל שבת היו כולם מתכנסים באשקובית אחת  לדברי תורה ופיצוחים.
  • ישנן חוויות רבות שעברנו לדוגמא: נושא החשמל  שלא היה - ושסופק על ידי גנרטור שבכל יום ששי לפני כניסת השבת הגנרטור היה גווע עם הפעלת הפלטות לשבת.
  • כמובן, שכל הגברים ביישוב היו יוצאים לשמירה היקפית שבתחילה פיקד עליה שאול מופז
  •  
  • חשוב לציין כי לא היה כלל חשש מהערבים שבסביבה (בעיקר במסחה) ואו היינו יוציאם לטייל  שם בשבתות וכן לבצע קניות ב- בדיא שהייתה בדרך לאריאל עוד לפני סלילת כביש 5.
  • על גג המשטרה הותקנו מכלי מים שחורים שסיפקו מים לאשקוביות. כעבור זמן זוהמו המים ותושבים חלו בצהבת וכולנו עלינו לגג המשטרה לשטוף ולנקות את הדודים.
  • המרחב המרכזי של המשטרה שימש לבית כנסת בה התפללנו חנוך קליין זכרו לברכה כחזן ראשי ובעל קורא בתורה כאשר אני הייתי בעל תוקע בשופר מאז ועד היום כולל קריאה בתורה בימים הנוראים. 
  • נקודה שזכורה לנו במיוחד בעת שהתגוררנו באשקובית מספר 13 שלפתע בנינו הקטן ישי "נעלם" וכל התושבי היישוב התגייסו לחפש אותו בישוב ובגדרות ולבסוף הסתבר לנו שישי הקטן עלה במיטת הקומותיים למעלה ונרדם שם ואנו כלל לא חשבנו שהוא מסוגל לכך.
  • סמוך לביתנו באשקוביות הוקם בית הכנסת עבור התושבים ולמעשה בית הכנסת שימש גם כאולם מרכזי לאירועים חינוכיים רבים, של בית הספר כגון חגיגות הסידור,  אירועי שמחה ישוביים – בריתות בר מצוה וגם מופעי הכלייזמרים באלקנה בניצוחו של מוסא ברלין.
  • לא ניתן לשכוח את התכנסות התושבים ללימוד השפה הערבית בשיתוף אולפן עקיבא וכן את הקמת המקהלה בניצוחו של דוד צבי ווינקנרנץ וכמובן חגיגות פורים משעשעות.
  • חיבור מיוחד בין התושבים היה גם ביציאה משותפת לחופשות ברחבי הארץ.
  • באשר לגרעין "מעוז עליה" – זאת נקודה כואבת , הם הגיעו בחורף מאוד גשום והתגוררו  תחילה באוהלים ולאחר מכן באשקוביות. הבעיה הייתה שמרביתם לא היו דתיים וכן לכאורה הם היו "זרים" לנו וזה יצר תסכול שלקח מספר שנים שלמדנו לחיות יחד גם ביישוב הקבע.
  • כ- 5 שנים לאחר שעלינו לאלקנה (1982) התרחש "אסון הגירוש מימית" והחלטנו לעבור להתגורר בימית כהזדהות עם תושבי המקום ונכנסו לבתים חדשים  שכונו שכונת ה- X. . יחד עמנו בימית  היו עוד מספר משפחות מאלקנה שעברו לשם. אנו עזבנו את ימית ימים ספורים לפני הפינוי בפועל. השהייה בימית הייתה חוויה מיוחדת עבורנו.

 

המעבר לישוב הקבע

כאשר נתקבלה ההחלטה על בניית ישוב הקבוע (שכונה ראשונה ה- 220) התקיים אירוע חשוב בו הוגרלו המגרשים לתושבי האשקוביות. האירוע התרחש על פני 2 ימים ובו נקבע סדר הגרלה לכלל. לאחר מכן על התושבים היה לבחור את המגרש הרצוי להם. ניתן היה לגשת להגרלה של שתי משפחות יחד. זה לא היה כה פשוט שכן בחרת מגרש על סמך מפה ותו לו בלי לדעת מי יגור לידך. יש שבחרו לגור במקום גבוה ויש שבחרו לבחור מגרש במרכז. נתמזל מזלנו ואנחנו יחד עם משפחת קליין בחרנו לגור במגרש (כיום ברחוב גבעת הלבונה) יחד עם המשפחות החביבות : גופינקל, איזנברג, צונץ, רון, רוגובסקי וחזן – והדבק השכונתי נשאר עד היום ולחר פטירתם של משפחת צונץ הגיעה משפחת ידעי הנחמדה.

בכז' בתמוז תשמ"ד הנחנו אבן פינה לביתנו בהשתתפות הורינו וכן רבים מחברינו.

בניית הבתים ע"י כל אחת מהמשפחות בוצעה ע"י קבלנים שונים

בנינו בית גדול עבור משפחתנו הרחבה שכללה 5 ילדים וכיום מתגוררים בה רק  חיה ואיציק.

 

 

 

בתי הכנסת ביישוב הקבע

בתחילה התפללנו בתוך גני הילדים שהפכו בשבתות לבתי כנסת והיה ברור לנו כי ידרשו מספר בתי כנסת בשכונה. הבעיה הייתה "באדישות" המתפללים בצורך לדרבן את הקמת בית הכנסת. אני שימשתי כגבאי בית הכנסת בגן הילדים וזכור לי כי במהלך אחת השבתות באמצע תפילת שחרית במזמור "אל-אדון על כל מעשים" עצרתי את התפילה המהלך השירה ושאלתי את הציבור איך אנו לא מתביישים לשבת בגן ילדים בלי לבנות עבורנו בית כנסת והוספתי במוצ"ש נתכנס בביתנו לדון בבניית בית כנסת. ואכן זו הייתה תחילת הדרך לבית כנסת אשל אלקנה שמשמש כיום כבית כנסת מרכזי עם מנינים רבים וכן לימודי "כולל". אני זכיתי לשמש גם מספר שנים כיו"ר העמותה. הייתה התנגדות ע"י מספר תושבים להקמת בית הכנסת במקומו הנוכחי והוצעו אלטרנטיבות שונות. רק לאחר דיון שהתקיים בבית המשפט העליון, אושר להקים את בית הכנסת במקומו הנוכחי.

 

תחביב הצילום

מאז ילדותי אני מצלם – הן את משפחתי והן אירועים שונים. אני שמח שהיום ישנם באלקנה שניים – דורון רדי ודניאל סיטרון המנציחים אירועים שונים ומגיע להם יישר כוח. יש ברשותי לא מעט צילומים אישיים של החברים באלקנה מאירועים שונים, אירועי שמחה, בריתות תיעוד הלוויות ואזכרות, צילומי טיולים ימי ירושלים, תיעוד של בחירות באלקנה, צילומי פורים בבית הכנסת אשל אלקנה, תיעוד הבחירות הראשונות באלקנה ועוד ועוד.

 

לסיום

  • אנו מודים לקב"ה שנתן לנו את המחשבה הנכונה  לעבור לאלקנה לפני 43 שנים כמייסדים. יש לנו גאווה על כך שבמו ידינו יישבנו את השומרון, שכיום מונה כחצי מיליון איש אשה וילד – חלום שנתגשם.
  • באנו צעירים ומלאי מרץ ובנינו בית לתפארת. ילדינו ונכדינו מתגוררים במודיעין,כפר עציון, בטל שחר, נחושה ובקיבוץ צובה.
  • אלקנה הוא יישוב לתפארת, שממשיך לפרוח. מ-17 משפחות המייסדים שהתגוררו באשקוביות, כיום אלקנה כוללת כבר שש שכונות ועוד היד נטויה.
  • מערכת חינוך מפותחת ובעיקר יש ביישוב רוח של התנדבות ועזרה הדדית.
  • מה שנותר לנו הם הזיכרונות והן החברות והחברים שהלכו לעולם שכולו טוב.
  • חלק מהחברות והחברים המבוגרים שביננו - עברו להתגורר בעיקר בירושלים ובפתח תקוה. יש שכבר נרשמו לדיור המוגן באלקנה - בפרויקט  פרוטיאה.
  • באשר לנו אנו מתפללים ומקווים לבריאות טובה ושהקב"ה ינחה את המשך דרכנו.

מילת סיום

פרויקט ארכיון אלקנה הוא למעשה ספר על "משוגעים" שהגשימו חלום ועם השלמת התיעוד יוכלו כולם להבין כיצד בונים חברה אמיצה ואיכותית.