יעל ומרסל גנס *

 

באנו, ראינו, נשארנו 

הגענו לאלקנה בשנת 1979 לאחר שלא התקבלנו בשנת 1977, כי עוד לא היו לנו ילדים בגיל בית הספר היסודי שאותו שאפו להקים. עלינו לאלקנה עם שלושה ילדים לאשקוביות הסמוכות לבית הכנסת בישוב הארעי. במקום עוד לא היה כביש סלול וביום העלייה שלנו ליישוב ירד גשם חזק. המובילים סירבו להעביר את הרהיטים מחשש לשקוע בבוץ ורק לאחר שהבטחנו לשלם סכום נוסף, הם ניאותו לבצע את ההעברה. ליישוב הגענו עם ילדינו: אורית (7) גדי (5) ומרב (2) שבכתה שרוצה לחזור הביתה...

 

משפחה זה הכול 
גרנו באלקנה במשך 35 שנה ונולדו לנו שם עוד שני בנים נפתלי ולירון. כיום אנחנו פנסיונרים ועברנו לירושלים בעקבות מצבו הבריאותי של מרסל וכן מכיוון שלצערנו, אף אחד מילדינו לא נשאר לגור ביישוב. אורית הבכורה היא כימאית עובדת כיום במשרד הבריאות במחלקה של אישורי תרופות. היא גרה עם בעלה הרב דר' דוד בן זזון וחמשת הילדים בלוד.מאוד מעורבים בגרעין הדתי ותורמים גם את חלקם בהתנדבות היא כנהגת אמבולנס והוא כמתנדב במשטרה. גדי גר במושב שדה יעקב עם אשתו אפרת וארבעה הילדים. גדי עובד ברפאל מרגע שגמר את הלימודים בטכניון ויותר פרטים הוא לא מספר. מרב אמא לשלושה ילדים בוגרים ועובדת בקופת חולים מאוחדת כרכזת טיפול בית באיזור המרכז. היא למדה חינוך מיוחד והיום לומדת סיעוד שנה שניה בבית חולים תל השומר. נפתלי ואשתו וארבעת ילדיהם גרים בגילה בירושלים. אחרי שנפתלי גמר את לימודי התיכון בישיבת נווה שמואל באפרת ובשנה האחרונה בקרית גת במסגרת שמיניסטים לעיירות פיתוח הוא עבר למכינה של הקיבוץ העירוני בגילה. הם עדיין גרים שם כחלק מהקהילה.

 

חוק הדתיים השלובים - לצערנו לא נוצרו לנו קשרי משפחה באלקנה במהלך השנים.

 

העבודה היא חיינו 

במשך השנים שנינו עבדנו גם באלקנה וגם מחוצה לה ותמיד ניסינו לתרום ולעזור. מרסל למד תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבד רוב השנים כמנהל כספים של חברות שונות. במשך חמש שנים כיהן כראש המועצה המקומית אלקנה. יעל דיאטנית ואחות עם תואר שני ואחרי שנים רבות עבודה בתחום סיעוד נשים וילדים וטיפת חלב. בנוסף שימשה גם כיועצת הנקה ואהבה מאוד לעזור להורים הצעירים באלקנה והסביבה.

 

סיפורים מהשנים הראשונות 

מאורע שהיה משמעותי מאוד עבורינו היה שיחרורו מהכלא הסובייטי של אסיר ציון יוסף מנדלביץ'.  אחותו אווה ליסיצין גרה באלקנה ולכן היינו מעורבים בעלייתו לישראל ואף זכינו לארח אותו ביישוב ולשמוע מקרוב את סיפורו. הסיפור מתואר לפרטיו בספר הזיכרונות שכתבה אווה (לספר של אווה לחצו כאן).

 

המתנדבים בעם 

יעל הייתה שותפה ביחד עם מספר חברות מאלקנה וזהבה בירן מנהלת המתנ"ס, בהקמת מעגל התנדבות ראשונית באלקנה בשם "ידידות". מרסל התנדב בשמירה ביישוב עוד לפני שעברנו לגור בו. יוסי רון נהג להתבדח על מרסל ששמר עם עניבה. מרסל גם היה פעיל בהקמת בתי כנסת ביישוב ובמשך שנים שימש כגבאי.

 

אחד יחיד ומיוחד

הביחד. העזרה ההדדית והתמיכה.

 

שינוי לטובה

כיוון שעזבנו את היישוב - קשה לנו להגיד.

 

הנה נאחל

היום יש מלחמה קשה בארץ ואנחנו מאחלים לתושבי אלקנה, תושבי השומרון ותושבי ארץ ישראל, שבקרוב מאוד כל החטופים יחזרו בריאים ושלמים שהפצועים יחלימו ושיהיה שלום בארץ ולכל יהודי העולם. מקווים שיהיה צורך להגדיל את אלקנה ושיהודים מהגולה יבינו שצריכים לבוא. אנחנו עלינו מהולנד מטעמים ציוניים ומקווים שהיהודים בגולה יבינו ,במיוחד היום, כי ארץ ישראל זו הארץ שלנו ואין לנו מה לחפש במקום אחר!