רבקה ויהושע כץ *
באנו, ראינו, נשארנו
עלינו לאלקנה ביום ו' כ"ח מנחם אב תשמ"א 28/08/1981. עברנו מאשקלון ובמשפחתנו 4 ילדים, 2 בנים ושתי בנות. באלקנה התרחבה ב"ה משפחתנו בעוד 2 ילדים בן ובת בסה"כ 6 ילדים ב"ה ובעה"ר.
משפחה זה הכול
- בני בכורי ישראל גר ברחובות עם 3 ילדים בן משרת בחיל האוויר, ישראל איש הייטק.
- יעקב נשוי לנעמה וגרים בגבעת שמואל + 4 ילדים [2 בנים חיילים בחיל התותחנים , ובחיל השריון]. יקי איש הייטק ונעמה סמנכ"לית / יועמשי"ת בחברת בניה גדולה .
- ליאת נשואה לאריאל + 5 ילדים מתגוררים בלונדון [2 ילדים נמצאים בארץ במעמד של מלשבי"ם]. ליאת משמשת כמורה לעברית למועמדים לעלות לארץ , אריאל כלכלן עוסק ביעוץ להשקעות .
- אביגיל נשואה לרועי + 3 מתגוררים באורנית. אביגיל אחות בכירה, משמשת כיועצת הנקה בקופ"ח מכבי. רועי איש הייטק.
- מיכל נשואה ליוסי + 5. מתגוררים בעץ-אפרים. מיכל סמנכ"לית בחברת השקעות ויוסי איש הייטק.
- חננאל נשוי למיכל + 2. מתגוררים בצופים. חננאל כלכלן יועץ עסקי ועוסק בשיווק נדל"ן.
"העבודה היא חיינו"
יהושוע: הייתי המנהל הראשון של המחלקה לחינוך ולתרבות במועצה המקומית אלקנה, במשך כשנתיים. הקמתי את המחלקה הזו מן היסוד. במסגרת זו נבנו ביה"ס היסודי באלקנה שלימים נקרא שמו "כרמים", אולפנת השומרון והמכינה לבנים. במקביל, הצלחתי ביחד עם מר שמואל דורפמן, לשכנע מחד את הרב יהודה פליקס להעביר את "מכללת אורות ישראל" לאלקנה. מאידך לשכנע את המועצה לאשר ולפעול מול כל הגורמים במשרד השיכון, להקצאת קרקע וכ"ו ולדאוג לכל הצרכים הפיזיים, לצורך העברת מכללת "אורות ישראל" לאלקנה.
בינואר 1988 שכרתי את תחנת הדלק שהייתה צמודה לאזור משרדי המועצה המקומית. התחנה הזו פעלה במשך כארבע וחצי שנים. במקביל פעלתי והבאתי לאלקנה את חברת דור אנרגיה, אשר הקימה את תחנת הדלק הנוכחית בכניסה ליישוב. הייתי המפעיל שלה במשך כ- 8 שנים .
אני בוגר מחזור ד' לניהול בתי אבות ובתי חולים סיעודיים באוניברסיטת בר-אילן . היתי שותף ומנהל בי"ח סיעודי בחיפה וכיום עוסק כיועץ עצמאי להשמת עובדים זרים בסיעוד.
רבקה: שימשה במשך כ-26 שנים כגננת בכירה במספר גנים באלקנה. במסגרת תפקידה, שיתפה פעולה עם הגב' חיה הורניק, אשר ייסדה את המועדון לקשישים, שפעל בצמוד לגן הילדים (במבנה שמשמש כיום כסניף יד-שרה). הן ארגנו פעילויות משותפות לקשישים ולילדי הגן, לקראת חגים, ימי הולדת ועוד.
סיפורים מהשנים הראשונות
ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון (הראשונה) וגוייסתי למילואים. יעל דה-האן, בתם של אברהם וחנה דה-האן, נקשה בדלת האשקובית שלנו מבלי שאשתי הכירה אותה (כי רק לפני מספר חודשים הם חזרו לאלקנה מחבל ימית, בעקבות הפינוי) והציעה לרבקה עזרה בכל אשר תצטרך.
"המתנדבים בעם"
בתחילת שנת תשנ"א 1990 נבחרתי ע"י המועצה המקומית לשמש כיו"ר המועצה הדתית באלקנה . במסגרת תפקידי פעלתי, בסיוע של מר ניסן סלומינסקי יו"ר המועצה המקומית, להבאת תקציבים שונים לבניית ולהקמת בתי כנסת בישוב הקבע. במסגרת זו ניתן סיוע כספי לא מבוטל לבניית "בית כנסת אשל אלקנה" "בית כנסת מורשת יהודית" "בית כנסת אחווה ורעות "בית הכנסת הספרדי " ובית הכנסת לפי נוסח עדת התימנים". במקביל דאגנו לקבל את הרישיון לבית העלמין באלקנה, ולצערי אף נאלצנו להקים את החלקה הצבאית, בסיוע גדול מאוד של מר שילה הר-שושנים (אביו של יואב הר-שושנים ז"ל, חלל צה"ל הראשון שנטמן באלקנה). גם המקווה שופץ בפעם הראשונה מאז הקמתו, והותאם לצרכים של ישוב מתפתח וגדל. בשנת 1997הצלחתי לגייס אישור למקווה חדש ותקציב ראשוני לתכנון המקווה. את הבניה והשלמת המקווה הוביל מי שהחליף אותי בתפקיד חנוך קליין ז"ל.
אחד יחיד ומיוחד
הפתיחות והנכונות לסייע לכל אחד.
שינוי לטובה
השקעה גדולה יותר בתחום הגינון באמצעות אדריכלי נוף. הקפדה מיוחדת בנושא חוקי תנועה וחניה.
הנה נאחל
שהאילן הזה ששמו אלקנה, יגדל ויפרח ויתפתח, בהישגי היישוב בתחומי החינוך והתרבות. יוסיף הרבה אור וערכים לאלקנה, לאזור ולמדינה כולה.
